סיפורי בבתא

עוד מעט ירד פה גשם

בעיניהם הרעננות של הילדים יכול הגשם לרדת בטפטוף או בזעף, בקווים או באלכסון. הוא מלווה, ברוח, בברקים וברעמים. הוא נוקש על החלון ומרטיב את המרפסת. אבל כשהשמש יוצאת מבין העננים ושולחת אליו קרניים, הוא הופך לחוטים יקרים של זהב.

איזה מרגש לראות בסוף הסערה את הנוף מתחדש. העצים רטובים, המדרכות נוצצות ריח אדמה נעים עולה וקשת שלום נפלאה וססגונית עומדת בקצה הרחוב. "אפשר לגשת אליה ולראות אותה מקרוב." (לאה גולדברג)

בתמונה מסתתרות שלוש החברות הכי טובות והחתולים שלהן תחת מטריה אחת. מזכירות לי כי כל מי שהיה פעם בן או בת שלוש, זוכר את השמחה המעשירה את הנפש של קפיצה בשלולית ענקית. בהמתנה לטיפות הגשם שישטפו את הפנים או בניסיון להוציא לשון החוצה כדי לשתות גשם. עכשיו, קחו את השמחה הזאת והכפילו אותה בכוח של שיתוף החוויות האלה עם קבוצת חברים (הארץ)

ליוויתן הסערה בחורף- בנג'י דייויס

"בקיץ האחרון הציל תום ליוויתן קטן שנסחף אל החוף. החורף הגיע ותום מתגעגע לחברו. הוא ממתין ומתבונן מתבונן וממתין – אבל האם נדרשת סערה נוספת כדי שיפגשו שוב."

סיפור קטן ומדהים זה מלמד אותנו על בדידות אומץ חברות ותופעות טבע בארצות רחוקות. הסיפור מלווה באיורי חורף המוסיפים לסיפור עוצמה.

חוטים של גשם מילים: אהוד מנור

עוד מעט ירד פה גשם, בוא ונישאר בחוץ.
נתחדש כמו הדשא בעולם יפה, רחוץ.

הסתכל, הנה חוטים של גשם; מישהו רוצה לתפור,
בגד חג לכל העמק, לגבעות, להרים ולמישור.

בוא ונחכה לגשם נצפה עד שישוב.
נחכה לו עד הערב, שידע שהוא חשוב.

איך תפרו להם חוטים של גשם כובע טמבל לחצב,
ועכשיו תצא השמש ותוסיף לקישוט רקמת זהב.

הנה כבר יורד הגשם, משמחה רוקד הברוש.
הטיפות יורדות בקצב, מרטיבות לי את הראש!

اغنية الشتاء دق دق على الابواب

دق دق دق دق دق دق دقدق على الابواب دق دق دق دق
عم بدق الباب دق دق دق دق دقدق على الابواب دق دق دق دق

عم بدق الباب
هاد الشيتا دق دق دق دق صوت الشيتا دق دق دق دق

افتاحولوا يا اولاد. دقدق على الابواب دق دق دق دق
عم بدق الباب

هاد الشيتا صوت الشيتا افتاحولوا يا اولاد.
ما احلى الامطار في شبا بيك الدار والميات كتار عم تروي الاشجار .

تا تعطي ثمار فاكهة وخضار
تا تعطي ثمار فاكهة وخضار.

הטקסט מוקדש לכל מי שלא שכחה את הקסם המיוחד והמסתורי שרק החורף יודע לעשות.